מזכר ההבנות ההיסטורי צפוי לפקוע ב-2028, ובמערכת הביטחון מבינים שהחוקים השתנו. במקום לבקש סיוע, ישראל מתכננת להשתמש בניסיון המבצעי המדמם שצברה כ"קלף מיקוח" כדי להפוך למעצמת פיתוח משותפת של נשק העתיד – מלייזר, דרך בינה מלאכותית ועד לוחמת חלל.
הברית הביטחונית בין ישראל לארצות הברית עומדת בפני אחת התפניות הדרמטיות בתולדותיה. מזכר ההבנות (MOU) שנחתם ב-2016 בימי ממשל אובמה, המעניק לישראל כ-3.8 מיליארד דולר בשנה, עתיד לפקוע בספטמבר 2028. לנוכח רוחות של שינוי בקונגרס וקולות הקוראים לקצץ בסיוע החוץ, בישראל מבינים כי מודל ה"תמיכה" החד-צדדי מיצה את עצמו, והגיע הזמן לעבור למודל של "שותפות".
היתרון הישראלי: מעבדה מבצעית בזמן אמת
האסטרטגיה הישראלית החדשה, שמתגבשת בימים אלה בהובלת מנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם ובהנחיית הדרג המדיני, מבוססת על שינוי משוואה: ישראל כבר אינה רק ה"לקוחה" של התעשיות האמריקניות, אלא שותפת מחקר ופיתוח (R&D) הכרחית.
השנים האחרונות הפכו את ישראל לזירת ניסויים בוערת ול"מעבדה בזמן אמת" עבור טכנולוגיות אמריקניות. את הניסיון העצום הזה מתכוונת ישראל לתרגם למטבע קשה בחדר המשא ומתן. התוכנית היא למשוך את האמריקנים להסיט השקעות מפלטפורמות כבדות ומסורתיות (כמו מערכות הגנה אווירית קלאסיות), אל עבר שדות הקרב של המחר: פיתוח מערכות יירוט בלייזר, הגנה רב-שכבתית מפני נחילי רחפנים, שילוב בינה מלאכותית (AI) בניהול לחימה, ואפילו יכולות סייבר ולוחמת חלל. בתחומים אלו, מזהים בוושינגטון את היתרון היחסי והטכנולוגי המובהק של ישראל.
סוף עידן השקלים, תחילת עידן העצמאות?
המעבר לשותפות טכנולוגית אינו רק שאלה של יוקרה, אלא כורח המציאות. על פי ההערכות, הרכיב במזכר ההבנות שאפשר לישראל להמיר חלק מהדולרים האמריקניים לשקלים – רכיב ששימש כחמצן עבור התעשיות המקומיות – צפוי להימחק לחלוטין. מציאות זו מחייבת פתרונות יצירתיים שישמרו על התעשייה הביטחונית הישראלית חזקה ותחרותית.
יתרה מכך, הלקח המרכזי שישראל לוקחת איתה למשא ומתן נצרב היטב בזיכרון המבצעי: סוגיית הרציפות האספקתית. תקופת האמברגו והעיכובים במשלוחי החימושים והדחפורים מצד ממשל ביידן, הבהירו לירושלים עד כמה מסוכנת התלות המוחלטת בספק חיצוני בעת מלחמה. לכן, אחת הדרישות המרכזיות של הצוותים הישראלים תהיה הבטחת מנגנוני אספקה נוקשים למצבי חירום.
בנוסף, במסגרת "עסקת החבילה", ישראל צפויה לדרוש הסרה של חסמי ייצוא על טכנולוגיות שיפותחו במשותף, וגישה חסרת תקדים לטכנולוגיות אמריקניות מדור שישי. המטרה היא להבטיח ודאות ויציבות שיאפשרו לצה"ל להמשיך בבניין הכוח לטווח הארוך.
