"אבא, בוא תעזור לי עם הפצוע!"

האב, שעובד במחלקת התחבורה במרכז הרפואי, נוהג להגיע למנחת המסוקים עם אמבולנס, ואילו בנו, כמתנדב במד"א, מוזנק בניידת נט"ן של הארגון. הפגישות המשפחתיות במנחת, הולידו רגעים רבים של התרגשות ותקווה לסייע בהצלת חיים. "ינקתי מאבא את הנתינה והעזרה לזולת", אומר פיראס

חיר ופיראס בדראן הם אב ובנו, העובדים במרכז הרפואי לגליל בנהריה, כל אחד במחלקה אחרת, ובמרבית השנים דרכיהם המקצועיות לא הצטלבו.

אלא שמאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ב-7 באוקטובר, הם משתפים פעולה למען הצלת חיים, כנהגי אמבולנס וחובשים.

חיר, בן 57 משייח דנון, עובד במרכז הרפואי מזה 35 שנה, ברוב השנים כנהג אוטובוס ונהג אמבולנס במחלקת התחבורה.

בנו פיראס, בן 28 מנהריה, משמש כוח עזר ביחידה לצנתורי מוח, נאמן בנק הדם וחבר בצוות הכיבוי של ביה"ח.

את ה"פגישות" המקצועיות עם אביו הוא עושה במסגרת התנדבותו במד"א, שם הוא משמש קצין רכב בתחנות נהריה ושלומי. בנוסף, ממש כמו אביו, גם הוא משמש חובש בכיר ונהג אמבולנס (במד"א), והכל כאמור בהתנדבות.

"מגיל צעיר מאוד אבא היה לוקח אותי לביה"ח. התאהבתי באמבולנס והייתי לוחץ על כפתורים ומתלהב. בגיל 15 כבר התחלתי להתנדב במד"א", מספר פיראס, המוסיף כי ינק מאביו ערכים חשובים, כמו נתינה, עזרה לזולת, ואיך לתפקד בקור רוח במצבי קיצון.
לפני שבועות ספורים, בעת שעסקו שניהם במסיק זיתים באדמה המשפחתית, קיבל כל אחד מהם טלפון במקביל, להגיע בדחיפות עם אמבולנס למרכז הרפואי.

"עזבנו הכל ו'טסנו' לשם. אני הגעתי עם ניידת נט"ן של מד"א, ואבא הגיע עם האמבולנס של ביה"ח. נפגשנו שוב במנחת, שם עזרנו להעביר יחד פצועי מלחמה שהגיעו במסוק, מהמנחת לחדר ההלם. אני הסעתי פצוע במצב קשה, ואבא הסיע פצוע במצב בינוני. והיו עוד מקרים דומים בהם נפגשנו", מספר פיראס.

"זו גאווה עצומה לראות את פיראס ממשיך את דרכי, הן כנהג אמבולנס והן כחובש", מסכם חיר בחיוך מלא סיפוק, וממהר להוסיף: "אני רק מקווה שהמלחמה כבר תסתיים ולא יהיה בנו צורך יותר כנהגי אמבולנס וחובשים המסיעים פצועי מלחמה".