על רקע מה שהם מגדירים כניהול לקוי ושחיקה חסרת תקדים של המערך מתעורר גל מחאה. הלוחמים, שרבים מהם כבר השלימו מספר סבבי לחימה ארוכים מאז פרוץ המלחמה, מביעים תרעומת קשה על החלטת פיקוד הצפון להקפיץ אותם למשימות חדשות בגבול לבנון מיד לאחר שסיימו תקופת תעסוקה מבצעית אינטנסיבית בגבול סוריה. לטענתם, המערכת פועלת מתוך אטימות לצרכיהם האישיים והמשפחתיים, ובוחרת להטיל את מלוא הנטל על אותן יחידות שוב ושוב רק בשל הנוחות המבצעית, במקום לבצע חלוקה שוויונית יותר של המשימות בין כלל חטיבות המילואים.
מעבר לעומס הפיזי והנפשי, הלוחמים מפנים אצבע מאשימה כלפי הפיקוד הבכיר וטוענים ליחס מנוכר ונוקשה. במוקד הביקורת עומדים דיווחים על איומי הדחה שהופנו כלפי קצינים שביקשו לצאת להפוגה קצרה בביתם, וכן על קיצוץ בימי הריענון שנועדו לאפשר ללוחמים "לאוורר" את השירות ולטפל בענייניהם האישיים. התחושה בקרב המילואימניקים היא שהמדרג הפיקודי באוגדה 162 ובחטיבה 5 אינו מפעיל שיקול דעת בסיסי למניעת שחיקתם, ומתייחס אליהם כאל משאב בלתי נדלה ללא התחשבות במחיר הכבד שהם ומשפחותיהם משלמים.
במקביל לטענות על תנאי השירות והיחס, עולה חשש כבד בנוגע למוכנות המקצועית למערכה בלבנון. לוחמים רבים מותחים ביקורת על התוכניות המבצעיות שהוצגו להם וטוענים כי הן חסרות עומק ואינן מספקות מענה הולם לאיומים בשטח. כמו כן, הועלו טענות על מחסור באמצעי לחימה ייעודיים המתאימים לאופי הלחימה הצפוי מול חיזבאללה. החששות הללו מקבלים משנה תוקף נוכח האירועים האחרונים בשטח, בהם נפגעו לוחמים מאש נ"ט, מה שהוביל את אלוף הפיקוד להנחות על תנועה מתמדת בשטח כדי לצמצם את החשיפה לחוליות האויב האורבות לכוחות.