מהיר ועצבני? בית המשפט קבע אחרת

האם הנהג שהתהפך בירידות בין ערד לים המלח, היה מעורב בנהיגה ספורטיבית? האם טענה שכזו עלולה לשלול ממנו פיצויים בסך מיליוני שקלים במסגרת התביעה שהגיש נגד ביטוח החובה? בשאלה זו הכריע לאחרונה כבוד השופט דב גוטליב (סגן נשיא), מבית משפט השלום בראשון לציון.

על פי התביעה, בחודש דצמבר 2019 נהג התובע בכביש 31 מכיוון ערד לכיוון ים המלח. במהלך הנסיעה, איבד הנהג שליטה על רכבו, התנגש במעקה בטיחות, הועף לצד הימני של הכביש והתהפך לתעלה.

כתוצאה מהתאונה נפגע הנהג באורח קשה. הוא הובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה, שם אובחן כסובל מחבלת ראש שכללה דימום תוך-גולגולתי, פריקה בכתף ימין ושבר באמה שמאלית, ונזקק למספר ניתוחים, וכן לאשפוז ושיקום ממושכים.

מיד לאחר שהתאושש במעט, פנה התובע לעורכי הדין רפאל אלמוג ואריאל גולד ממשרד עורכי הדין רפאל אלמוג ושות', אשר הגישו בשמו תביעה על פי החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד) נגד חברת הביטוח איי-די-איי, שביטחה את רכבו בביטוח חובה.

בתגובה, הגישה חברת איי-די-איי כתב הגנה, ובו היא טענה כי הכיסוי הביטוחי כפוף לאישור רישיון נהיגה וביטוח חובה בתוקף, ומבלי שהועלתה כל טענה ביחס לנהיגה הספורטיבית.

במסגרת ההליך המשפטי, מינה בית המשפט שלושה מומחים רפואיים מטעמו: אורתופדי, נוירולוגי ופסיכיאטרי.

המומחה האורתופדי שבדק את התובע ציין כי הוא סובל מנכויות צמיתות בכתף ימין, כתף שמאל והאמה השמאלית, וקבע כי הוא סובל מנכות אורתופדית משוקללת בשיעור של כ-16%. המומחה הנוירולוגי שבדק את התובע קבע כי הוא סובל מפגיעה קוגניטיבית משמעותית בתר-חבלתית, וקבע נכות נוירולוגית בשיעור 25%. המומחה הפסיכיאטרי קבע שהתובע סובל מהפרעת הסתגלות עם מאפיינים דיכאוניים וחרדתיים, והעריך את נכותו הנפשית המשוקללת בשיעור של 12.5%.

בסיכומו של דבר, נקבעה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 45 אחוזים.

לאחר שהתברר לחברת הביטוח כי טענות ההגנה שלה משוללות כל יסוד, ובמועד התאונה היה הנהג בעל רישיון נהיגה, ביטוח ורישיון רכב בתוקף, החליטה הנתבעת, בשלב מתקדם של ההליך המשפטי, להעלות טענה חדשה, שלפיה התובע, שנהג להשתתף בנהיגה ספורטיבית להנאתו, נטל חלק בפעילות תחרותית בעת התאונה או התאמן לקראת תחרות שכזו, ובשל כך אירעה התאונה הקשה.

לטענת חברת הביטוח, סעיף 15 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מחריג פעילות של נהיגה ספורטיבית מהכיסוי, ולמעשה כל נהג שעוסק בפעילות של נהיגה ספורטיבית לא יהיה זכאי לשום פיצוי בעקבות פגיעות גוף במקרה של תאונה.

כך, במהלך 3 דיוני הוכחות ארוכים, זימנה חברת הביטוח לעדות בבית המשפט עדים רבים, לרבות חברים של התובע מעולם הנהיגה הספורטיבית, במטרה להוכיח טענתה כאמור.

במסגרת סיכומי התובע, עורכי הדין אלמוג וגולד טענו כי טענת ההגנה החדשה  של חברת איי-די-איי, הינה בבחינת הרחבת חזית פסולה ואסורה. "הרחבת חזית" משמעותה הכללת טיעונים חדשים שלא הועלו בכתב התביעה או בכתב ההגנה המקוריים. על פי חוקי הביטוח בישראל, הרחבת חזית נאסרה על חברות הביטוח, משום שהדבר מקפח באופן משמעותי את יכולת התובעים להתכונן כיאות למשפטם, להוכיח את גרסתם ולזכות לפיצוי ראוי על פגיעתם".

מעבר לכך, טענו עורכי הדין אלמוג וגולד כי גם לגופה, דין הטענה להידחות, משום שחברת הביטוח לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לטענה מסוג זה, ושבפועל נסע התובע לטיול בים המלח, כפי עדותו בבית המשפט.

בפסק הדין, קיבל השופט גוטליב את טענת עורכי הדין אלמוג וגולד, וקבע כי הטענה שהתובע נפגע במהלך נהיגה ספורטיבית או אימון לקראתה, מהווה הרחבת חזית פסולה ואסורה. חרף זאת, על אף שפסל את הטענה על הסף, בחן השופט לעומקה את הטענה לנהיגה תחרותית – ופסל אותה אף לגופה.

בפסק הדין נקבע כי למרות שהתובע אכן עסק בנהיגה תחרותית להנאתו קודם לתאונה, ולעיתים אף ברכב שהיה מעורב בתאונה, ובנוסף, חרף העובדה שמי שדיווח על התאונה למשטרה היה חברו מעולם הנהיגה הספורטיבית, עדיין מדובר בראיות נסיבתיות בלבד. חברת הביטוח לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש על מנת לקבוע חד משמעית כי התאונה אירעה בשל נהיגה ספורטיבי.

השופט ציין בפסק דינו כי אף עד שהנתבעת חקרה בבית המשפט, אשר היו אמינים בעיני השופט, לא חזה בפועל בתאונה בעת התרחשותה, ולא היה יכול לקשור את התובע לנהיגה ספורטיבית או אימון לקראתה במועד התאונה, כפי שביקשה לעשות הנתבעת. גם חברו של התובע מהנהיגה התחרותית לא היה עד לתאונה עצמה, ואף בזמן שדיווח על התאונה למשטרה, כלל לא ידע כי באותה עת מדובר בתובע.

זאת ועוד, חברת הביטוח הגישה לבית המשפט דו"ח חקירה של חוקרת פרטית, שהצליחה לדובב את התובע ולגרום לו לדבר על נסיבות התאונה. בהקלטה, כך נטען על ידי חברת הביטוח, נשמע התובע נינוח ולא נסער, ויודע לפרט בצורה מקיפה מה אירע ומתי, בניגוד לטענתו בבית המשפט כי נסיבות התאונה נמחו לחלוטין מזיכרונו.

לטענת חברת הביטוח, ממצאים אלה מצביעים על כך שהתובע מסר גרסה שקרית לבית המשפט, ולמעשה הסתיר את נסיבותיה של התאונה שקרתה לו.

השופט דחה את פרשנותה של חברת הביטוח לדברים. לדבריו, עדותו של התובע אמינה בעיניו. הוא ציין שהתובע הגיע מחוסר הכרה לבית החולים, עבר תקופה ארוכה של הפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות, שכתוצאה מהן הוא אינו זוכר דבר מיום התאונה.

השופט גם קבע, בהתאם לעדותו של התובע בבית המשפט, כי סביר מאוד להניח שהמידע המפורט על נסיבות התאונה, אותו מסר התובע לחוקרת, מקורו בדברים שאחיו סיפר לו לאחר שהתאושש מהתאונה.

לאחר שדחה את טענת חברת הביטוח לנהיגה ספורטיבית ולהונאה מצד התובע, התפנה השופט לדון בנזקים שנגרמו לתובע. לדבריו, מאחר שחברת הביטוח לא כפרה בחוות הדעת המפורטות של המומחים מטעם בית המשפט, ואלה כלל לא נקראו לעדות, הוא מקבל את מסקנותיהם במלואן.

בהמשך ציין השופט כי הנכות הרפואית, בשיעור 45%, אינה משקפת בהכרח את נכותו התפקודית של התובע, ויש לבחון אם יכולת ההשתכרות שלו נפגעה.

על פי התרשמותו, קבע השופט שהתובע מעולם לא התאושש מהתאונה, ואף נאלץ לסגור את העסק שהיה בבעלותו. הוא ציין כי מאז סגירת העסק ועד היום, לא שב התובע למעגל העבודה.

לדברי השופט, השילוב בין הנכויות הקוגניטיביות והגופניות גורם לקושי רב ביותר להשתלבות מחודשת במעגל העבודה. מתוך התחשבות בגילו של התובע ושילוב נכויותיו, באופן די חריג, נקבע שהוא סובל מנכות תפקודית גבוהה מהנכות הרפואית, וזאת בשיעור של 60%.

בפסק דינו ציין השופט כי לאורך השנה שלפני התאונה, נהג התובע להרוויח כ-13 אלף שקלים נטו בחודש מעבודתו כעצמאי. שכר זה שימש בסיס לחישוב תגמולי הפיצויים.

בפסק הדין בוחן השופט את גובה ההכנסות שנמנעו מהתובע מאז 2019 ועד היום, הכולל את הירידה בהכנסותיו וסגירת עסקו. על פי תחשיביו, הפגיעה בהכנסתו לעבר ולעתיד, מגילו בעת התאונה (42) ועד לגיל 70, עת היה צפוי לפרוש, נאמדת בכ-2 מיליון שקלים.

כמו כן פסק בית המשפט פיצוי עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך 35 אלף שקלים, וכן נזק לא ממוני ועלויות עזרת צד ג' בסך של כ-230 אלף שקלים.

בסיכום פסק הדין, קבע השופט כי נזקיו של התובע נאמדים בכ-2,212,583 שקלים לפני ניכוי הגמלה בשל נכות כללית, בסך 345 אלף שקלים, שאותה קיבל ויקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי.

לסיכום, נקבע כי על חברת הביטוח איי-די-איי לפצות את התובע בסך כולל של 1,866,932 שקלים, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 13 אחוזים, מע"מ והוצאות משפט.

לדברי עורכי הדין אלמוג וגולד, מדובר בפסק דין חשוב וראשון מסוגו, הבוחן לעומק את ההחרגה של חבות חברות הביטוח בתאונות המתרחשות תוך כדי נהיגה ספורטיבית. לדבריהם, למרות שהטענה נדחתה בשל הרחבת חזית, התייחסותו של השופט בפסק הדין חשובה, משום שהיא מדגישה את החובה המוגברת המוטלת על חברות ביטוח להוכיח בצורה חד משמעית את החריגים לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולא להסתפק בראיות נסיבתיות בלבד.

עו"ד רפאל אלמוג https://www.rlaw.co.il הוא בעלים של משרד עורכי דין המתמחה בביטוח, נזיקין ורשלנות רפואית.