שר התרבות והספורט מיקי זוהר בטקס חלוקת המענקים לספורטאיות ולספורטאים המדליסטים במשחקים האולימפיים והפראלימפיים פריז 2024:
קראתי פעם ראיון עם ספורטאי אולימפי שתיאר את הרגע הזה כשמגיעים לקצה, לגבול היכולת ואז עוברים את הגבול, ואז יש שקט.
אולי אתם מכירים את התחושה הזאת, אולי היא אישית של אותו אלוף. אבל מאז אני לוקח את המשפט הזה איתי:
היכולת, הגבול, ומה שמעבר לו.
בשנה הנוראה הזאת התבוננתי בהשתאות בעם הזה, ביכולות המדהימות שלו שנדמה שמעבר לכל גבול אנושי: יש לנו את היכולת להילחם כמו אריות, להתמודד, להתגבר, לתת הכל ולנצח.
ואתם הראיתם לעולם שיש לנו את היכולת הזאת גם בספורט, ועשיתם זאת בצורה הטובה ביותר. אתם, כולכם, אתם ההשראה שלנו.
אתם העליתם בעינינו דמעות של אושר, של שותפות, אתם איחדתם את כולנו ברוח הניצחון הגדולה שלכם.
כולנו בכינו והתרגשנו איתך, אבישג,
כשאמרת שאת מאוכזבת מעצמך,
כי רצית להקדיש את הניצחון שלך לחטופים. איזה ספורטאי בעולם אומר דברים כאלו?
ושהדבר הראשון שפיטר פלצ'יק עשה אחרי שזכה במדליה הראשונה של ישראל, היה לרוץ לאורן סמדג'ה, אב שכול טרי, לחבק ולבכות ואז להרים ידיים בניצחון ולצעוק מול כל העולם צעקה שאומרת:
אף אחד לא יכול עלינו.
או רז הרשקו, שגם היא באה מהעם המיוחד הזה, שמתמודד עם אחת התקופות הכי איומות בהיסטוריה שלו, והיא מקפידה לעודד את מי שניצחה אותה לחייך על הפודיום.
זה העם שלנו, זה מה שמיוחד בנו!
ושירת התקווה של עמי דדאון
איזו שירה, איזו תקווה!
כן עמי, אתה ואנשים כמוך, זו התקווה שלנו.
אני יודע שבין הצופים הרבים שצפו בך, שהתרגשו איתך, היו גם פצועים מהמלחמה האחרונה, שקיבלו ממך ומכל הספורטאים הפראלימפיים דוגמא לכך שתמיד יש תקווה, גם כשהיא מעורבבת בדמעות. שגם אחרי הפציעה אפשר לגעת בשמיים.
אתם כולכם, המדליסטים וגם אלה שלא זכו הפעם, כולכם אלופי הרוח שלנו. לכולכם מגיעה מדליה, כי הצלחתם לרומם את העם הזה שכל כך היה צריך נחמה ושמחה, במיוחד בעת הזו.
סיפקתם לנו במשחקים האלו כל כך הרבה רגעי נחת ותמונות ניצחון שריפאו את הלב שלנו, גם אם קצת, שזקפו בחזרה את הקומה שלנו.
ואני כל כך גאה בכם, פשוט גאה.
כשהכפלתי את תקציב ההכנות האולימפיות והעליתי בצורה דרמטית את המענקים בדיוק לתוצאות האלה כיוונתי. בדיוק לרגעים האלה, רגעים של השראה גדולה, התפללתי.
ואתם, הגשמתם את החלום של כולנו ונתתם לעם שלנו את מה שמגיע לו.
אנחנו עומדים היום במכון וינגייט, הבית של הספורט בישראל. בית בו התאמנתם והתמקצעתם במשך שנים כדי להגיע למשחקים האולימפיים. אני מתכנן להרחיב את המכון ולבנות לו שלוחות נוספות, בצפון ובדרום, על מנת להביא את הספורט המקצועי לכל חלקי הארץ.
השלוחה הראשונה תבנה בעוטף עזה, ליד שדרות, באזור שספג את הטראומה הנוראה ביותר במלחמה הזו ואין לי ספק שהמכון יחזק את האזור, יחשוף ילדים רבים לספורט המקצועי , יכשיר מאמנים חדשים למקצוע ויהווה מגדלור של תקווה, של שפיות, של חיים.
ספורטאים יקרים,
הערב הזה הוא לכבודכם ובשבילכם. זו הזדמנות נוספת לומר לכם תודה רבה על משחקים מרשימים ומכובדים. ובהזדמנות זו נשלח מכאן תפילה לשובם של כל החטופים, להצלחת חיילנו במלחמה ולעם חזק מאוחד שיצליח להתמודד עם כל מה שעובר עליו, ביחד.
מיד נחלק כאן את המענקים לספורטאים ולספורטאיות שזכו.
17 מיליון שקלים!! 17 מיליון!
אלו המענקים הגבוהים ביותר שהיו בישראל ובין הגבוהים בעולם.
במשחקים עם ההישגים הגבוהים ביותר שהיו למדינה שלנו מאז ומתמיד.
כולי תקווה שכל מי שצופה בנו היום,
יקבל מכם השראה,
יציב לעצמו מטרות,
יגיע אליהן, ואז יעבור אותן.
