בעקבות כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון בשבוע שעבר, נרשמת תנועה המונית של תושבים השבים לדרום המדינה. רבים מהם מנסים לפנות את ההריסות ולשקם את בתיהם, חנויותיהם והמפעלים שנפגעו בלחימה, אך נאלצים להתמודד עם היעדר תשתיות וחוסר ודאות מוחלט לגבי עתיד האזור.
העיתון הלבנוני "נידאא' אל־וטן" ערך סיור בעיירה נבטיה אל-פוקא, שספגה נזקים כבדים, והציג את המציאות המורכבת של השבים. מוסא חדרג', בעל מפעל תנורים שחרב כליל וספג הפסדים של למעלה מ-30 אלף דולר, הביע נחישות חרף ההרס: "אבנה מחדש את המפעל ואתחיל מחדש. הישראלים רצו לשתק את התשתית הכלכלית שלנו, אבל אנו מגיבים, מתחילים בשיקום ומסרבים להישבר". את שרידי התנורים שניזוקו נאלץ חדרג' למכור כגרוטאות מתכת.
לצד הנחישות, ישנם תושבים שטרם רואים אפשרות לחזור לשגרת חיים מלאה. מוסא אסמאעיל, שאיבד את ביתו ושלוש חנויות בבעלותו, סיפר כי הגעתו לאזור היא זמנית בלבד: "לא חזרנו כדי להתיישב. באנו רק כדי לנשום את ריח עירנו ואז לחזור לאזור שאליו פונינו. אנו כמהים לסיום המלחמה".
לצד מאמצי הפינוי האינטנסיביים, העיתון מדווח על תנאי מחיה קשים באזורי הדרום, הכוללים מחסור ניכר בחשמל, במים ובתקשורת סלולרית. מעל כל אלו, התושבים טרודים בעיקר בשאלה מרכזית אחת – האם הפסקת האש תחזיק מעמד, או שהמלחמה תתלקח מחדש.
