פערי השכר בישראל הינם גבוהים בהשוואה למדינות ה-OECD, והדבר נכון גם לאחר בקרה על ההון האנושי הנצפה של העובדים (מגדר, גיל מספר שנות לימוד ומיומנויות).
נמצא שכ-17 אחוזים מהעובדים וכ-14 אחוזים מהעובדות בישראל משתכרים שכר הנמוך-משמעותית ממה שהיה מצופה בהתבסס על ההון האנושי הנצפה שלהם – שיעור כמעט כפול מן הממוצע של יתר מדינות ה-OECD.
בניגוד לבעלי שכר נמוך באופן כללי, קבוצת בעלי השכר הנמוך במידה משמעותית משכרם החזוי אינה מאופיינת בהשכלה או במיומנויות נמוכות, אלא בהשכלה אקדמית למחצה, בשיעור גבוה יחסית של ערבים ובמקום עבודה סמוך למקום המגורים. קבוצה זו מאופיינת גם בעבודה במשלחי יד שהשכר בהם נמוך יחסית ובענפים שמלאי ההון הפיזי בהם נמוך.
עובדים בעלי השכר הנמוך במידה משמעותית משכרם החזוי עברו פחות הכשרות מקצועיות במקום עבודתם, בהשוואה לעובדים הדומים להם ברמת הכישורים, אך שמרוויחים שכר גבוה יותר. בפרספקטיבה בינלאומית, תופעה זו בולטת במיוחד בישראל הן עבור נשים והן עבור גברים.
מחקרים וניתוחים שנערכו בשנים האחרונות הצביעו על כך שפריון העבודה בישראל נמוך בהשוואה למדינות המפותחות, ושלצד זאת פערי השכר והמיומנויות בתוך המשק גם כן גבוהים בהשוואה בין לאומית. על רקע מאפיינים אלה, מחקר חדש שנערך על ידי ד"ר יובל מזר מחטיבת המחקר ואבי פליישון מג'ונט-תבת בחן מרכיבים חדשים בשונות השכר של ישראל והקשר שלה עם הפערים בהון האנושי של העובדים.
